החלטה בתיק רע"פ 8176/12

1.        לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בתיק עפ"ג 12981-10-12, מיום 7.11.2012 (שניתן על-ידי כב' השופטים ד' ברלינר, נשיאה; ע' מודריק; ומ' סוקולוב), בגדרו התקבל חלקית ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית המשפט השלום, בת"פ 33991-08-10, מיום 10.9.2012 (כב' השופט ע' דרויאן).

כתב האישום שהוגש נגד המבקש

2.        בכתב אישום שהוגש נגד המבקש לבית משפט השלום בתל אביב-יפו, יוחסו לו עבירות של תקיפה הגורמת חבלה ממש, לפי סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); היזק לרכוש במזיד, לפי סעיף 452 לחוק העונשין; ואיומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

           מתיאור העובדות בכתב האישום, עולה כי ביום 23.6.2009, בשעות הלילה, תקף המבקש, שלא כדין, מאבטח שעמד בכניסה למתחם אנדרומדה ביפו (להלן: המתלונן), בכך שהכה אותו באגרופים בחלקי גופו, ובכלל זה בפניו, ואף פגע בעינו השמאלית. כתוצאה מהתקיפה, נגרמו למתלונן חבלות של ממש בגופו ובעינו השמאלית והוא נזקק לטיפול בבית חולים.

           בנוסף לתקיפה המתוארת לעיל, קרע המבקש את חולצתו של המתלונן ואיים עליו באומרו "אתה לא מכיר אותי אני עוד יראה לך ולמשפחה שלך, אני ילמד אותך לקח", וזאת בכוונה להפחידו או להקניטו.

פסק דינו של בית משפט השלום

3.        בבית משפט השלום, כפר המבקש בעבירות המיוחסות לו, והורשע לאחר שמיעת ראיות. בית המשפט נתן אמון בעדותו של המתלונן, לגביו נאמר כי ניכר עליו שהוא לא ביקש להחמיר במעשי המבקש או להשחיר את פניו. עוד ציין בית המשפט, כי המתלונן אמר במפורש כי הוא חש שלא בנוח להעיד נגד המבקש, לאחר שהעניין הסתיים "בסולחה" ביניהם. לעומת זאת, קבע בית המשפט כי יש לדחות את גרסתו של המבקש, לפיה מדובר בתקיפה הדדית שהחלה בהתנהגות מאיימת של המתלונן. אשר על כן, החליט בית משפט השלום להרשיע את המבקש בכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

4.        בבואו לגזור את דינו של המבקש, ציין בית משפט השלום כי לחובתו של המבקש עבר פלילי "רלבנטי ומכביד".

           המבקש הורשע בעבירות של תקיפה ואלימות וריצה עונשי מאסר בפועל לתקופות של ארבעה חודשים ושנתיים ימים. כמו כן, הורשע המבקש בעבירות רכוש שונות. בית המשפט הוסיף, כי נגד המבקש תלוי ועומד עונש מאסר על-תנאי בן 18 חודשים, שהוא בר הפעלה בתיק זה.

           בית משפט השלום הפנה את המבקש אל שירות המבחן, לצורך הכנת תסקיר מבחן בעניינו. מהתסקיר עלה כי המבקש שינה את דרכיו ורכש כלים לשליטה בכעסים והוא מודע לדפוסי התנהגותו המכשילים, ולפיכך המליץ שירות המבחן להאריך את המאסר המותנה ולאפשר למבקש להשלים את התהליך השיקומי, בו החל.

           בית משפט השלום דחה המלצה זו של שירות המבחן, בקובעו כי מדובר באירוע חמור ביותר בנסיבותיו, שעה שהמבקש חזר אל זירת האירוע, מתוך כוונה לתקוף את המתלונן, ואין מדובר בהחלטה "של שבריר שניה".

           לאור זאת, החליט בית משפט השלום לגזור על המבקש את העונשים הבאים:

א.        18 חודשי מאסר לריצוי בפועל.

ב.        הפעלת 18 חודשי מאסר על-תנאי, תוך הצטברות של ארבעה חודשים וחפיפה של היתרה לעונש שהוטל, כך שהמבקש ירצה 22 חודשי מאסר בפועל.

ג.        6 חודשי מאסר על תנאי לשנתיים, לבל יעבור עבירה של אלימות.

ד.        3 חודשי מאסר על תנאי לשנתיים, לבל יעבור עבירה של איומים.

ה.        פיצוי לזכות המתלונן בסכום של 1,000 ש"ח.

הערעור לבית המשפט המחוזי

5.        המבקש ערער לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בטענה כי היה ראוי לאמץ את המלצת שירות המבחן ולהעדיף את צורכי שיקומו, על-פני כליאתו מאחורי סורג ובריח.